כללי

לקט קצר בענין מעלתה וחשיבותה של התפילה: "יש אדם, שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו, אשר הוא תמיד בוכה ומתחנן – אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקדוש ברוך הוא [את] תפילתו ועושה חפצו" (ספר חסידים) לעת צורך, אדם, כמה תשתפל בכמה תחינות לפני בני תמותה, [למען] […]

לחצו כאן והורידו את להדפסה מסורת קבלה היתה מדור דור שיום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי – ל"ג בעומר היה. ויום פטירתו נתמלא אור גדול של שמחה אין קץ על ידי הסודות הטמירים שגִּלה לתלמידיו באותו יום ושנכתבו בספר הזֹּהר, ולא היה העולם כדאי כאותו יום שענינים נשגבים אלה נתגלו לבריות. והיה היום הזה

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (כג, כה). אמרו הקדמונים היינו תפילה בציבור, "ועבדתם" – לשון רבים, "וברך את לחמך" – של כל יחיד ויחיד מהם (ראה 'בעל הטורים'), כי כל אחד מגין ומכפר על חברו בהתחברם יחד. ועל פי זה פירשתי מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי: "ואילו