סגולת חלה בצורת מפתח

צורת מפתח בחלה

בשם הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע שהטעם עפ"י מ"ש בשה"ש (ח' ב') פתחי לי אחותי רעייתי ואמרו במדרש (שהש"ר שם) שאומר הקב"ה לכנסת ישראל פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, והנה בפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים מחסדי הבורא שהוציאם ממצרים אך בגלל חסדיו ולא מזכויותינו. אך אחר פסח ננעלים השערים ומוטל עלינו לפותחם ע"י עבודתינו, וזה שאנו מרמזים בשבת זו ע"י החלה בצורת מפתח, שאנו פותחין מעט על ידי מצות שבת, וֹה' הטוב יפתח לנו ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח וכאשר נתן לאבותינו את המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו. והרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע אמר שהרמז הוא ע"פ הזוהר (ח"ג קנ"ב) ששם נתבאר שעד פסח שני עדיין השערים פתוחים.

(נטעי גבריאל הלכות פסח)

באופן אחר מובא בספרים שמרמזים בזה ליצר הרע לסור מאתנו, והוא, כי ההבדל בין חמץ למצה הוא נקודה, היא הנקודה החסירה בה' של מצה לעומת הח' של חמץ, פינה זו בה' מכוונת נגד הפתח שבו מתקרבים ישראל לאביהם שבשמים, ולכן עבודת בני ישראל היא להפוך את החמץ למצה, אולם בני ישראל במצרים מרוב שפלותם לא היו מסוגלים לעשות זה לבדם, ולכן פתח להם ה' לבדו את הפתח, בבחי' אתערותא דלעילא, והרי היה אז הקב"ה בבחי' "הבא לטהר", וצריכין א"כ ישראל להיות המסייעים בידו, על מנת שהפתח ישאר פתוח גם לאחר הפסח. ולכן אחר הפסח כשבא היצה"ר לטמא את האדם ורוצה לסתום הפתח, מראים לו – בחלה בצורת מפתח – כי יכולים אנו לפתוח את הפתח ע"י תשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, וא"כ מה ירויח בזה שיטמא ח"ו.

ועוד טעם שחלת המפתח היא להורות על פרנסה, כי בפסח נידונין על התבואה (ר"ה ט"ז), ומרמזים בחלה זו שה' יפתח לנו צנור השפע, וגם פסח רומז על זה כי פסח בגימ' "קמח" ואם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג י"ז), כי ע"י פרנסה בריוח והרחבת הדעת אפשר לעבוד את השי"ת כמו שצריך.

(שם)

נראה לי לתת טעם על המנהג בשבת קודש אחר הפסח הקדוש לעשות בחלה צורת מפתח. והנה, ידוע דישראל במדה שעובדים להקב"ה ממשיכים למטה בזו המידה, והנה בפסח הקדוש עובדים את השי"ת באכילה ושתיה, שציוונו לאכול מצה, ואיתא בגמרא (תענית ב.) ששלשה מפתחות ביד הקב"ה ואחד מהם הוא הפרנסה. אמנם בזה שאנחנו עושים במיני מזונות יתעוררו רחמיו והוא מוסר לנו המפתח מפרנסה, וזה מה שאנו מרמזים שעושים מפתח בחלה וכו'.

(גנזי ישראל להרה"ק מטשארטקוב זצ"ל, מועדים, עמ' קעז)

מספר 'זכרון אלעזר' מאדמו"ר א"א הה"צ זצל"ה שמביא מאדמו"ר א"ז הה"צ [רבי שלמה] מסאסוב זי"ע, שאמר טעם למנהג שעושין צורת מפתח על החלות של שבת הראשון אחר הפסח, ופירש עפ"מ דאיתא (ר"ה טז.) שבפסח נידון על התבואה ונמשכת לנו פרנסה מפסח לכל השנה, וע"כ עושין סימן בהחלה ב[צורת] מפתח בשבת שאחר הפסח לסימן, כמו מי שמשכירין לו דירה ונעשה בעה"ב בדירה על ידי זה שמוסרים לו המפתח, ועל דרך זה בפסח מוסרים לנו המפתח של פרנסה לכל השנה לטובה.

(עצי לבנון, לשבת אחר הפסח)

מנהג בשבת ראשון שאחר הפסח עושין חלות עם מפתח. נ"ל טעם הגון על פי מה שראיתי ב'קול הרמ"ז' (להגה"ק רבי משה זכות זצ"ל) בהקדמה למשניות, שהביא רמז ללימוד משניות, על פי מה שאמרו רז"ל (ויק"ר ז, ג) דאין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשנה, ורמז לדבר כשאמר אברהם (בראשית טו, ח) "במה אדע" וגו' השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע כי גר וגו' ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויש לומר טעם למה דוקא ארבע מאות שנה, ונראה דרמז לו בדבר שבזכות המשנה יגאלו בניו, כי "המשנה" בגימטריא ארבע מאות, עכ"ל. ועי"ש.

וזה מצאתי ב'בני יששכר' (תמוז ב, ז) דבמשניות יש תקכ"ח פרקים בגימטריא מפת"ח, הגם שבאמת אינו רק תקכ"ג, רק שנחשבין בכלל המשנה ה' פרקים מהתוספתא, כגון משנה "שנו חכמים" (אבות פ"ו) ופרק א' מתוספתא דביכורים וכדומה, עכ"ל. נמצא דבזכות המשנה יצאו בני ישראל ממצרים כמו שאמר בעל הרמ"ז ז"ל, והמשנה עולה מפת"ח כמנין המשניות, שכך פרקים יש בה, על כן רומזין החלות עם מפתחות לרמז, כמו שיצאו ממצרים בזכות המשנה, כמו כן ילמדו גם עכשיו בגלות זה, ובזכות זה יזכו לקץ הימין במהרה אמן.

(דברי צדיקים להגה"ק ר' יוסף מרדכי כהנא זצ"ל אב"ד טעטש – תלמיד בעל ה'ייטב לב' זי"ע, מע' ח אות ו.)

ב'אוהב ישראל' כתב טעמים על המנהג לעשות צורת מפתח על החלות בשבת אחר הפסח. עי"ש. וי"ל עפ"י ה'טור' או"ח סי' קי"ד שהביא הגמרא (תענית ב.) ג' מפתחות לא נמסרו לשליח, במערבא אמרו ארבע, וכתב ה'טור' שסימנם מפת"ח – מ'טר פ'רנסה ת'חיה ח'יה, תחיה – רצ"ל תחיית המתים, ו'חיה' היינו יולדת. עי"ש.

ולפענ"ד שנכלל בזה בני חיי ומזוני, כי חיי היינו בני, כמו שדרשו עה"פ (בראשית ל, כב) "ויפתח את רחמה", ותחיית המתים היינו חיי, ופרנסה היינו מזוני, ומטר כולל הכל, על דרך "גדול יום הגשמים כמתן תורה" וכו' (תענית ז.) שהיו שם כל הג' דברים הנ"ל, כמו שכתבתי בדרושים לשבועות, עי"ש.

והנה איתא בקונטרס 'מכירת חמץ', והוא גם בספר 'חוקת הפסח', שכל מילי דפסחא, ביעור חמץ ואפיית המצות יש לקיים בעצמו, ולא על ידי שליחים, כשם שמכת בכורות היה על ידי הקב"ה בעצמו – "אני הוא ולא השליח". ואם כן צריכים אנו לעבוד אותו יתברך בבחינה זו, על דרך דאיתא בגמרא (ב"מ פו:) שמה שעשה אברהם אבינו בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו וכו', ודפח"ח. נמצא שעל ידי זה עכ"פ המצוה והשכר תלויין זה בזה כנ"ל. ועל כן אחר הפסח בשבת שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין (זוה"ק ח"ב פח.), מתחיל גם כן
השכר של פסח שלא על ידי שליח, והם ר"ת מפת"ח על שם ד' מפתחות שלא נמסרו לשליח כנ"ל. כן יהי רצון שישפיע לישראל בני חיי ומזוני רויחי. אכי"ר.

(יצב אברהם להגה"ק רבי אברהם צבי גינצלער זצ"ל אב"ד הימנא – תלמיד בעל ערוגת הבושם זי"ע, ח"ג עמ' רנו)

עוד י"ל הטעם על המפתח, לפי הפוסקים (מג"א סי' תמח סק"ד) דמסירת מפתח מעכב במכירת חמץ, ועל כן נוקדים החמץ הראשון אחר הפסח במפתח, כדי לרמז ולזכור אם עשה כדינו במפתח, דאם לאו, אסור החמץ אחר הפסח, עפ"י שיטות הנ"ל, ומזה נסתובב המנהג הזה. כן נ"ל בדרך אפשר.

(יצב אברהם שם)